משמורת

משמורת היא נושא חשוב ורגיש, שמשפיע על חיי ההורים והילדים, ומצריך התאמה ושיתוף פעולה. בישראל, יש חוקים ופסיקות שמקבעים את הכללים והקריטריונים לקביעת משמורת, וגם אפשרות להסכים על משמורת בהסכם גירושין או בהסכמה חוזית.

בעקרון, המשמורת נקבעת לפי טובת הילדים, שהיא העיקרון המנחה את הערכאות השיפוטיות בענייני משפחה. טובת הילדים היא מושג רחב ומשתנה, שמתייחס לצרכים, לרצונות, לאינטרסים, ולזכויות של הילדים, בהתאם לגילם, לאופיים, למצבם, ולנסיבותיהם. בית המשפט או בית הדין שדן בבקשת משמורת ישמע את הצדדים, יבחן את הראיות, וישקול את הגורמים השונים שמשפיעים על טובת הילדים, כגון: הקשר הרגשי והאיכותי של הילדים עם שני ההורים. היכולת והמוכנות של ההורים לקיים את המשמורת ולהעניק לילדים אהבה, דאגה, חינוך, ובריאות. ההסכמה או הסכסוך בין ההורים לגבי המשמורת והשיתוף הפעולה ביניהם. המצב הכלכלי, החברתי, התרבותי, והדתי של ההורים והילדים. 

בישראל, יש שני סוגי משמורת שניתן לקבוע: משמורת יחידנית - אחד ההורים נוטל חזקה מלאה על הילדים, והוא האחראי לגדלם ולטפל בם באופן קבוע. ההורה השני יכול לבקר את הילדים בזמנים מוגדרים, ולהשתתף בהחלטות החשובות שלהם. משמורת יחידנית נקבעת לרוב כאשר אחד ההורים גר בחוץ לארץ, או כאשר אחד ההורים אינו כשיר או ראוי לקיים משמורת. משמורת משותפת - שני ההורים חולקים באופן שווה או לא שווה בחזקה על הילדים, והם מתחלקים באחריות לגדלם ולטפל בהם באופן מתחלף. משמורת משותפת נקבעת לרוב כאשר ההורים יכולים לשמור על קשר טוב ולהתגמש למען טובת הילדים.